🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
המשנה במסכת אבות (פרק ה) מונה ארבע עבירות שגורמות לגלות מן הארץ: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, ואי-שמירת שמיטת הארץ. שיעור זה, המבוסס על ספר "אשר שלמה" מאת הרב אשר ברמן זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', מגלה מדוע מצטרפת מצוות שמיטה — מצוות עשה — לשלוש העבירות החמורות ביותר שבתורה.
קושיה: "עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הַגּוֹלֶה בָּא לָעוֹלָם — עַל עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וּשְׁמִטַּת הָאָרֶץ" (משנה, אבות ה). איך ייתכן שמצוות שמיטה, מצוות עשה, מקבילה בחומרתה לשלושת העבירות החמורות ביותר בתורה — עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים? האם באמת מגיע תוכחה כה נוראה על אי-קיום מצוות שמיטת הארץ?
מתרץ ה"אשר שלמה" תירוץ נפלא: שמיטה אינה עונש בגלל עבירה, אלא כתוב בפרשת שמיטה "כִּי לִי הָאָרֶץ" — אמרו חז"ל במסכת ברכות: "כָּל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה כְּאִלּוּ גּוֹזֵל" את הקדוש ברוך הוא. ומה עושים לגזלן? לוקחים ממנו את הדבר. אי-שמירת שמיטה אינה גזרה שרירותית, אלא תוצאה טבעית של אותה עבירה עצמה: כשאדם לא שומר שמיטה, פירושו שהוא אינו מכיר "כי לי הארץ" — אינו מכיר שהמתנה שקיבל באה מאת בורא עולם. אז לוקחים ממנו את המתנה, כי הקדוש ברוך הוא נותן לנו את הדברים הטובים על מנת שנכיר שהוא נתן לנו אותם ונודה לו עליהם — כדברי הרמב"ן המפורסמים: "כוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו".
שאלה: מובא במדרש שדואג ואחיתופל, למרות גדולתם בתורה, אין להם חלק לעולם הבא, "וְהָיְתָה תּוֹרָתָם מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ", ובמקום אחר מובא בחז"ל שהייתה תורתם "תּוֹרָה חֲטוּפָה". מה פירוש "תורה חטופה"? וכי אדם יכול לחטוף תורה?
לפי היסוד הזה, מוסבר יפה: כל חוכמת התורה מגיעה מהקדוש ברוך הוא. כאשר אדם לומד תורה, זוכה בחידושים נפלאים, ואינו מודה לקדוש ברוך הוא עליהם — הוא כביכול "לוקח" בלי להודות לבורא עולם. זה נקרא "תורה חטופה". כך גם מדוקדק בגמרא (מסכת נדרים, פא ע"א): "עַל מֶה אָבְדָה הָאָרֶץ? וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי" — ומסבירה הגמרא ששם היה החטא: "שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה". זהו אותו החטא בדיוק כמו אי שמירת שמיטה: לא הכירו ש"לי הארץ", לא הרגישו הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא, לא הודו לו — ולא שמרו שמיטה. כך גם למדו תורה, אך לא הרגישו שהתורה היא של בורא עולם, ולא הודו לו עליה — לא בירכו על התורה. וזהו הפירוש הנפלא "עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי" — כשאדם אינו מכיר שהתורה של בורא עולם, אינו מודה לו על כל חידוש, על הזכות ללמוד תורה, על מתיקותה — אז התורה לא מגינה ולא מצילה.
🕯️ "ראה מה קרה לאליעזר עבד אברהם"
מסופר בחוברת "הקול החמישי", בשם ספר "מתוק האור": בחור מבוגר, ולא כל כך חכם, נכנס לאדמו"ר מגור ושאל אותו: "אומרים שיש לרבי רוח הקודש. אם כן, יאמר לי הרבי מי הזיווג הנכון שלי, כדי שאוכל להתארס מהר". השיב לו הרבי: "וכי סבור אתה, שאם תדע מי הזיווג המובטח לך, תוכל להתארס מהר יותר? ראה מה קרה לאליעזר עבד אברהם, שלא ידע כלל מי זיווגו של יצחק. כשעמד ליד הבאר, תוך דקות ספורות נגמר השידוך, מתוך הודיה גדולה לבורא, ככתוב: 'וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לַה' וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי, אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי'".
"לעומת זאת, יעקב אבינו, כשהגיע לאותה באר, ידע בדיוק מאיזו משפחה הוא אמור לקחת שידוך, ואף ידע איזו בת בפרט מיועדת לו — ועם זאת, נאלץ להמתין שבע שנים עד שהתחתן, ואף אז התחתן תחילה עם מישהי אחרת. כשאדם חושב שהכול ברור ומובן לו, לעיתים קרובות מראים לו שלא כל כך ברור, שצריך הרבה סייעתא דשמיא. וכשאדם יודע שאין הדברים ברורים מאליהם, וזוכה ומודה הרבה לבורא עולם — אז הקדוש ברוך הוא עוזר לו, והוא מוצא את זיווגו במהרה. לְלַמֶּדְךָ שאין העולם מתנהל אלא על פי ה'".
וכשאדם יודע זאת — שהכול, גם מה שנראה מובן מאליו וברור, זקוק לסייעתא דשמיא ולחסד ה' — הוא מודה על כל דבר טוב שהוא מקבל, ואז ממילא, בזכות ההכרה שכל דבר הוא חסד, השפעה אלוקית, סייעתא דשמיא — כל דבר יבוא כראוי: לימוד התורה שלנו יהיה כמו שצריך, הישיבה בארץ תהיה כמו שצריכה, הזיווג יבוא כמו שצריך. כל דבר מגיע כאשר אדם מכיר שבורא עולם נתן לו את הסייעתא דשמיא בכל דבר ודבר. יהי רצון שנזכה כולנו.